גזר דין בתיק ת"ד 11541-08

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של גרימת מוות ברשלנות וזאת לפי סעיף 304 לחוק העונשין ,תשל"ז-1977, ביחד עם סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961.

הנאשם נהג במכונית ופגע למוות ברוכב אופניים עת התנגש הנאשם עם מכוניתו  באופניים מאחור וזאת מבלי לראות את האופניים בשום שלב עובר לפגיעה בהם.

בהכרעת הדין פורטו בהרחבה ההיבטים המצטברים המלמדים לטעמי על רשלנותו של הנאשם והבעתי את עמדתי כי הנאשם הפגין בנהיגתו רשלנות ברמה גבוהה.

מצאתי כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי שלא נותק בין רשלנותו הנ"ל של הנאשם לבין קרות התאונה ותוצאותיה ומכאן באה הרשעתו.

בניגוד לעמדת הסניגור כביטויה בטיעוניו לעונש, לא היה בידי לקבוע כמימצא עובדתי בהכרעת הדין כי לרוכב האופניים היתה רשלנות תורמת.

הנחתי לטובת הנאשם בהכרעת הדין כי לא ניתן לשלול שרוכב האופניים נע עם אופניו כאשר הוא מצוי בזווית מתונה שמאלה.

אלא שבנסיבותיו של אירוע זה תוצאת הנחה שכזאת לא רק שאיננה מנתקת את הקשר הסיבתי ואיננה משחררת את הנאשם מאחריות , אלא אף אין בה כדי להביא לכלל קביעה שלרוכב האופניים היתה רשלנות תורמת.

המעבר והקפיצה המחשבתית והמסקנתית בין האמירה שאין לשלול שרוכב האופניים נע עם אופניו בזווית מתונה שמאלה לבין אמירה או מסקנה בדבר קיום רשלנות תורמת מצד רוכב האופניים אינם מעבר וקפיצה מחשבתית ומסקנתית אוטומטית, שהרי יש נטל שכנוע בענין זה.

כבר נאמר בהכרעת הדין כי ניתן היה לצפות שרוכב האופניים ינצל זכותו לנוע לאו דווקא בנתיב הימני המיועד לפניה ימינה בלבד אלא לנוע בנתיב השני מימין המאפשר נסיעה ישר לכיוון ת"א שזה היה מחוז חפצו (מועדון ברידג' ברחוב קרילבך פינת רחוב הארבעה בת"א) וזאת עפ"י הראיות שהובאו בפני ולא נסתרו.

לא באה בפני כל אינדיקציה בראיות כי רוכב האופניים עשה את שעשה - אם עשה - (נסיעה אגב זווית מתונה שמאלה), בחוסר זהירות כביכול או שלא לאחר התבוננות כביכול.

נטל ההוכחה בפלילים הוא כמובן על התביעה ,וספק בפלילים פועל לטובת נאשם, ועל כך אין איש חולק והדברים הם ידועים, ואולם כאשר באה מפי ההגנה טענה בדבר רשלנות תורמת ,נדרשת ההגנה להראות כי עמדה היא לכל הפחות בנטל שכנוע והצבעה קונקרטים ,ראשית במה התבטאה הלכה למעשה הרשלנות הנטענת ושנית במה תרמה אותה רשלנות נטענת לקרות התאונה.

האמירה שלא ניתן לשלול שרוכב האופניים נע בזווית מתונה שמאלה עדיין אין פירושה ההכרחי שהתרשל בדרך רכיבתו על אופניו ועדיין אין פירושה שלא נקט אמצעי זהירות ,כשם שגם אין פירושה ההכרחי שאם כן היתה רשלנות אזי זו תרמה תרומה לקרות התאונה.       

דברים דומים לאלה שציינתי לגבי שאלה בדבר קיומן של ראיות באשר לרוכב האופניים בקשר עם היבטים של התבוננות מוקדמת ונקיטת אמצעי זהירות, מתקשה אני לומר על דרך נהיגתו של הנאשם במכוניתו בעת האירוע, וזאת בכל הכבוד בלשון המעטה.

ראיות מוצקות הונחו כאמור בפני ולפיהן הנאשם כשל בשורה של היבטים בנהיגתו - כשלון שהורתו באי הבחנה באופניים (בשום שלב), והמשכו לא רק במחדלים מצטברים של אי נקיטת כל האטה או מהלך כדי למנוע את פגיעת המכונית באופניים אלא אף נהפוך הוא - סטיה אל עבר האופניים, ולבסוף פגיעה באופניים בחלקם האחורי ובעוצמה , והתוצאה ידועה וקשה.

אלא שגם אם היה בסיס איתן דיו לקבוע שהיתה תרומת רשלנות - וכאמור לטעמי אין בסיס לקביעה שכזאת  - עדיין מוכתב עפ"י הראיות כי רשלנותו של הנאשם בנהיגתו באירוע דנן מאפילה על כך באופן ברור.

מצאתי לקבוע בהכרעת הדין כי לא עלה בידי ההגנה להראות ולשכנע כי התאונה היתה בלתי נמנעת מבחינתו של הנהג (הנאשם) ומשעסקינן אם כך בתאונה שניתן היה למנעה לו היה הנאשם הנכבד מבחין בנהיגתו - ולו בשלב כלשהו - ברוכב האופניים תחת התנגשות בחלקם האחורי בעוצמה כעיוור וללא כל האטה או נקיטת כל זהירות - היה מצוי עמנו היום המנוח, ולא מצוי בין המתים.

המנוח היה אדם נשוי ובעל משפחה .

המנוח הותיר אחריו אשה , שלושה ילדים, ושני נכדים. 

חייו של אדם זה נקטפו למרבה הצער וזאת בשל רשלנותו וחוסר תשומת לבו של הנאשם לנעשה לפניו בכביש.